חינוך לעצמאות – פרק א'

איך לצאת מהבית עם חיוך ??

השעון מצלצל 6:00. אני ובעלי יודעים שמעכשיו אנחנו ב"מסע" ארוך לעבר היציאה מהבית...

היות ואנחנו למודיי ניסיון וראינו כמה תוכניות טלוויזיה בעניין, ההשכמה מתבצעת כ3/4 שעה לפני שעת היציאה. כל בוקר מתחיל בחיוך ונשיקה. בליטוף ובבקשה לקום. בשקט אני אומרת לשי "אתמול ההתארגנות לקחה המון זמן, בואי ננסה מהר יותר הבוקר". לדניאל אני אומרת :"בוא נסיים את הבוקר עם חיוך, לא כמו אתמול.

כמובן, שבין מברשת השיניים, החצאית שלא מתאימה, לגיהוץ החולצות של בעלי, להכנת הכריכים, אנחנו מרצים לילדינו שאתמול ושלשום ולמעשה כל הימים אנו מגיעים לעבודה מותשים ועצבנים. אנחנו מוצאים את עצמנו שומרים על חיוך ומבקשים שנית ושלישית לקום מהמיטה. בתגובה אנו נתקלים בהמהום שנשמע במקרה הטוב כמו "בסדר..." ובמקרה הפחות טוב "אני עייף...". עוד יותר גרוע, וזה קורה מעט אבל קורה, נתקל באמירות מהסוג של "אוף" ו"תעזבו אותי...". או כשכבר יצאו מהמיטה, יש טענות על הבגדים או על החלב שלא הגיע עדיין לשולחן.

השעה7 ורבע. עוד רבע שעה חייבים לצאת לפיזור במסגרות ולנוע לעבר העבודה. המצב עומד על ילד אחד ליד השולחן, ילדה במקלחת והשלישי עוד מדשדש במיטתו.

כבר אין חיוך. הסבלנות נעלמת, הפה מתחיל להיפתח לגערות, הרמת קול, צעקות, איבוד שליטה על עצמנו כפי שאנ ו מאבדים שליטה על הזמן. הגבינה נופלת על החצאית, קופסאת האוכל לא נסגרת עם התפוח, אני לא מוצאת את תיק האוכל של דניאל והופ.. כמעט וחצי.

כבר ברור לי שאעמוד בפקק לבית הספר, שאעמוד בפקק בדרך לעבודה, שמגבון ינקה לי את החצאית, שהבוס ישאל מה שלומי ואצטרך לבלוע את תחושת התסכול והעייפות מעוד בוקר מורט עצבים.

אפשר אחרת?

השבוע ניסינו משהו חדש:

תלינו בכל אחד מחדרי הילדים, (שי בכיתה ט' דניאל בכיתה ד' ומיכאל בגן חובה),  ועל המקרר במטבח את הלו"ז (לוח זמנים) להתארגנות בוקר:

¼  6.52 – אנו נכנסים לחדר, נשיקה ותזכורת השכמה.

¼ 7.00 – שעון מעורר מצלצל. עליכם לקום ולהתארגן.
             להתארגן = לקום, לשטוף פנים ולצחצח שיניים, להתלבש, לנעול נעליים ולהגיע לשולחן.

¼ 7.10 – כולם במטבח!! ארוחת בוקר בהתאם להרגלי הבית: דגנים, פרוסת לחם, תה עם עוגיות...

¼ 7.25 – כולם מורידים מהשולחן.

¼ 7.30 – ילקוט על הגב ויציאה מהבית.

ואיך כל זה התחיל??

אחרי שהבנו שמשהו לא עובד כמו שצריך וכך לא נוכל להמשיך, אספנו את הילדים.
- הראנו להם את הלו"ז
- הסברנו: מחר קמים מיד לאחר צלצול השעון!! אנחנו לא מנדנדים, לא נכנסים לחדר יותר מפעם אחת.  ארוחת בוקר תהיה 10 דקות לאחר צלצול השעון.
היציאה תהיה עם חיוך וצ'ופר למאורגנים לצאת.

הטיפ של "מחוגים":

-          בהשכמה, נכנס 8 דקות לפני זמן הקימה ההכרחי (6.52) נפתח וילונות, נדליק התנור בחורף, ניתן נשיקה חמימה, נסיר קלות את השמיכה ונזכיר שבשעה 7.00 יצלצל השעון ואז - חובה לקום!!

-          נארגן בחדר את הבגדים שהוכנו ערב קודם.

-          נעבור למטבח ונוודא שהשולחן ערוך ומוכן לקבל את הילדים.

-          נחייך ונשבח ברוחב לב את העומדים בלו"ז ובהתארגנות.

-          נדאג להיות עקביים ביישום הלו"ז ובשעה 7.30 יוצאים בחיוך ובזמן לכיוון בית הספר והעבודה.

חשוב לזכור: ילד מחוזק בבוקר, היום שלו יהיה נעים יותר. אנחנו רגעוים בבוקר, היום שלנו נעים יותר. 

הפעם נגיע לעבודה עם חיוך על השפתיים.

* ידוע לנו שיהיו מקרים של סרבנות, על כך נדבר בבלוג הבא.