יום רביעי, 13 ביוני 2012



והפעם על הנושא הכי, הכי חשוב בחינוך:
עידוד ושבח של ילדים!!!

אמילי דיקסון, סופרת אנגליה מהמאה השמונה עשר כתבה:
“Sometimes when I consider the tremendous consequences from little things… a chance word… a tap on the shoulder or a wink of an eye, I am tempted to think there are no little things”.

בתרגום לעברית:
"לפעמים כשאני חושבת על התוצאות המדהימות שקורות כתוצאה מדברים קטנים... מילת חיזוק..., טפיחה על הכתף או סימן בעיניים, אני נוטה לחשוב שאין דברים קטנים".

אמילי דיקסון צדקה!! את שכתבה הבינה מתוך המיית נפשה, מתוך הבנת נפש האדם והסתכלות על אנשים במצבי חיים שונים.
ההבדל בינינו לבין אמילי דיקסון הוא ההתקדמות המחקרית והידע על תורות הנפש וההתפתחות של ילדים ואנשים. תורות התפתחותיות רבות עוסקות בנושא טיפוח הדימוי והביטחון העצמי של הילד. תורת "ניתוח ההתנהגות" עוסקת רבות בנושא זה ומביאה לנו ידע מדעי שלא היה בזמנה של אמילי דיקסון. ואכן אנשי חינוך ורוח יודעים להסביר לנו את החשיבות העצומה של עידוד, חיזוק וטיפוח הדימוי והביטחון העצמי של ילדים.
הורים ומחנכים רבים מודעים לעובדה זאת, אחרים פחות. ילד המתפתח בסביבה מעודדת, סביבה המכירה בתכונותיו החיוביות, סביבה הנותנת אישור לתכונות והתנהגויות חיוביות ומראה את שביעות רצונה, מכוונת את הילד להמשיך ולהתנהג בהתאם לאישורים החברתיים שקיבל.
הורים היודעים לשבח, לחייך לילדיהם בשעת התנהגות נאותה, לקרוץ, לטפוח על השכם, לספר למישהו אחר מבני המשפחה על ההתנהגות היפה של הילד, מעודדים את ילדיהם להמשיך בהתנהגויות שזכו לעידוד.
הורים היודעים לכתוב מכתבון לילדיהם, להביע גאווה על מעשיהם, לתלות סמיילי מבית הספר על המקרר ולהתגאות בו, לחייך בשמחה על הישג, לחבק! הורים אלו מכוונים את ילדיהם להתנהגויות הרצויות בסביבה הביתית והחברתית ומטפחים את הביטחון העצמי של ילדיהם לאן וכיצד לנהוג.
עידוד ושבח יכולים להתבטא בשבח שלאחר ההתנהגות הספציפית אותה רוצים לעודד, באסימון הניתן לילד המתקשה לקום בבוקר, בגלידה לאחר סיום ארוחת הצהריים, בנשיקה וחיוך לאחר שהילדים עזרו זה לזה בהכנת השיעורים. אך עידוד אינו מתבטא רק בתגובה שלאחר ההתנהגות. עידוד הוא אווירה ביתית של חיוב ואהדה כלפי הילד.
הורים המקיימים סביבה ביתית אוהדת, המעודדים התנהגויות שבהתאם לערכים התרבותיים החשובים להם, שמקיימים סביבה ש"תיקון" התנהגות היא רק חלק קטן מהחינוך בביתם מכוונים את ילדיהם להאמין בעצמם, בבחירותיהם, ביכולות שלהם להתמודד בחברה ולבחור בחירות התנהגויות נכונות.

ואם התחלנו בציטוט נבחר הפעם גם לסכם בציטוט מילותיו הנוגעות ללב של יעקוב גלעד בלחן ובשיר של יהודית רביץ:
"לא פעם זה קשה
אבל לרוב מילה טובה
מיד עושה לי טוב


רק מילה טובה
או שתיים …
לא יותר מזה.

הורים יקרים, עודדו שבחו העצימו את ילדיכם בכל דרך שתיראה לכם. אין קץ ליצירתיות בעידוד ילדים. הרשו לעצמכם ויצאו הם, אתם והחברה נשכרים.

הטיפים של "מחוגים":
J     עודדו מעשים קטנים כגדולים.
J     עודדו על עזרה, סובלנות, כבוד, איפוק וגם על יצירתיות, הישגים והשקעה.
J     עודדו את ילדיכם מגיל צעיר והמשיכו בכך תמיד.
J     אם לא הייתם מודעים לנושא זה, אפשר להתחיל לעודד בכל גיל ובכל מצב. כשתתחילו תראו שזה קל ומתגמל גם את המעודדים.
J     סמיילי גדול למי ש...



יום חמישי, 3 במאי 2012


                                                                                                                                    ‏
שלום לכולם. מה שלומכם??

באחד הבלוגים הקודמים, עסקנו  בחינוך לעצמאות. בינתיים עברו חגים, ניסינו לסייע בהתארגנות לערב הסדר, עברו גם ימי זיכרון ואנו חוזרות לטפל בנושא העצמאות האישית של ילדיכם.

הפעם נתייחס לאלו מילדיכם שמסרבים לשתף פעולה עם התארגנות הבוקר המשפחתית.

מילות המפתח שלנו הן התארגנות בַזמן, היערכות, סבלנות ולא עצבנות, ידיעת הנולד, שליטה!!

חשוב שנבין. ילדינו מבינים בחושיהם הצעירים והבריאים שהתארגנות הבוקר נעשית בזמן לחוץ להוריהם. הם "מרגישים" את הלחץ ולכן "מפעילים" את כל מה שיכול להקשות, לעכב ולדחות את ההתארגנות במקום לקדם את הפעילויות הנדרשות.

אז מה ניתן לעשות עם הילדים שמסרבים לשתף פעולה????
עליכם להיערך לתהליך של כמה ימים. קודם כל חוזרים לשגרות ומנהלים אותן בהקפדה מידי יום:
תולים בכל אחד מחדרי הילדים ועל המקרר במטבח את הלו"ז (לוח זמנים) להתארגנות בוקר:

¼  6.52  נשיקה ותזכורת השכמה.
¼  7.00  –  שעון מעורר מצלצל. עליכם לקום ולהתארגן.
                 להתארגן = לקום, לשטוף פנים ולצחצח שיניים, להתלבש, לנעול נעליים ולהגיע לשולחן.
¼  7.10כולם במטבח!! ארוחת בוקר בהתאם להרגלי הבית: דגנים, פרוסת לחם, תה עם עוגיות..
¼  7.25  – כולם מורידים מהשולחן.
¼  7.30 ילקוט על הגב ויציאה מהבית.

כעת, לכבוד המסרבים שבחבורה:
¼ בכל תזכורת הקשורה להתארגנות, נציין בקול ברור שהתזכורת מושמעת פעם אחת ולא יותר!!!
לדוגמא, אבא אומר בקול נעים "בוקר טוב. השעה 7.00. צריך לקום מהמיטה כרגע. אני יוצא למטבח ולא חוזר לבקש פעם נוספת!!".

כך לגבי כל פעילויות ההתארגנות:
¼ ב - 7.10, אני מזכירה בקול, פעם אחת ולא יותר!!!, כרגע מתחילה ארוחת הבוקר. אחרי 7.20 לא תינתן ארוחה למאחרים!!!
¼ ב -  7.25 האוכל מוסר מהשולחן ולא מוגש יותר. אנו מציינים בקול שמעכשיו אין יותר ארוחת בוקר!!!
¼ ב – 7.25 אנו מכריזים בקול, פעם אחת ולא יותר!!!,  שעוד 5 דקות כולם יוצאים והדלת ננעלת.
¼ ב – 7.30 בני הבית המוכנים, מקבלים טפיחת חיזוק, נשיקה, או לקטנים סמיילי על הלוח המשפחתי ויוצאים בדרכם לעבודה ולבית הספר.

ואלו שלא התארגנו בזמן:

בן השמונה ומעלה: יישאר בבית ויפסיד יום לימודים!!!. ייתכן שהמורה תרשום לו חיסור!! אבל מכך הוא ילמד שאנחנו לא ממשיכים לצאת עצבניים בבוקר. האחריות היא עליהם!!
ניתן גם לידע את המורה בפעולה שאנו מקיימים בבית, כדי שתכוון את התגובות שלה בהתאם. אל תבקשו מהמורה לוותר על תגובה. אם המורה תוותר על נזיפה או גערה כלשהיא, הרי שילדינו לא ילמד מכך דבר. אולי ניתן להציע לה למתן במעט את התגובה.
אפשר גם: לחזור ולקחת את הילד לבית הספר אחרי שעתיים. באמירה ברורה שרק היום אנו חוזרים. "עוד מקרה אחד כזה ואתה תישאר בבית כל היום".

בן השמונה ומטה: יוּצא מהמיטה בנחישות. ללא תזכורות, דיונים והתייעצויות. בגדיו יוחלפו בזריזות וללא דיבורים והוא יתבקש לעלות על המכונית. אם לא יעלה לבדו, הוא יודרך על ידנו באסרטיביות וללא תחנונים(!!!) לעלות ברגע זה על המכונית. אם יש צורך קחו את הילד בבית השחי הרימוהו למכונית וצאו לדרך.

ולגבי התחושות שבלב בִּפְנִים...
* אבא ואימא ביחד - כדי לבצע את ההליך המתואר, ייתכן שתצטרכו להיות ביחד(!!). אבא ואימא ביחד(!!!).
ארגנו עצמכם מבעוד מועד כדי שתוכלו במשך ארבעה ימים  לסייע אחד לשני ולהפוך את ההליך החינוכי הזה ליעיל, שקט והחלטי. כך לא יסתבך אחד מכם בהסלמת ההתנהגות עם הילד וכך הילד ילמד שאתם תומכים זה בזו ומוכנים ביחד לשאת בעול חינוכו. (אם תבצעו זאת בנחישות לא תזדקקו ליותר מ-4 ימים!!).
* אל תפחדו מכך שלא אכל. הרי יש לו כריך בתיק . אפשר בזריזות להניח לו כריך נוסף.
* אל תירתעו מהאפשרות שילדכם יגיע "מצוברח" לבית הספר. פעמים רבות בהגעתו לשם הוא ישנה את "הדיסקט" וישוב ויהיה חביב כבימים אחרים. גם אם יהיה מצוברח, אחרי כמה שעות או יום נוסף כשילמד לתפקד היטב בבית, כל העניין יישכח.
* אל תחשבו שאם הוא "מצוברח", אתם גרמתם לו ל"נזק נפשי". נזק כזה נגרם כשאיננו מחנכים את ילדינו ולא כאשר אנו מכוונים אותם לתפקוד נאות בבית ובחברה.

הטיפים של מחוגים:
¼ יישמו הליכים אלו רק לאחר שביררתם לעצמכם שאתם מעוניינים בכך ומוכנים לשאת בקשיים שיתעוררו.       
¼ יישמו ההליכים בעקביות.
¼ אל תתנו לילדכם להרגיש שפעילות זו קשה לכם, שהרי הזכרנו לכם שלעיתים התחושה שלאבא ואימא קשה "מזינה" את סרבנותם .
¼ לילדים שעומדים בלו"ז, מגיע לקבל עידוד ושבחים מלוא הלב  

¼ אחרי מספר ימים שיהיו לא פשוטים עבורכם, אבל תצליחו להיות עקביים, שקטים ובטוחים בעצמכם, תזכו לבקרים רגועים ויציאה נעימה מהבית. בהצלחה!!

יום רביעי, 4 באפריל 2012


ערב הפסח, ליל סדר, יכול להיות אחר..
הפעם נחרוג ממנהגינו ולא נביא את סיפורה של משפחת צברי. החלטנו ישר להעניק את הטיפים של מחוגים על מנת שתארכו בהקדם ובהתאם לערב המיוחל..
רבים המערכונים שנכתבו (תשאלו את עדי אשכנזי), בדיחות פרחו באוויר וכתבות נכתבו  על ערב הפסח החצי מיוחל וחצי שנוא....
ולמה שנוא, מפני שרבים מאיתנו, הורים לילדים, יודעים כבר ימים רבים לפני החג את העלול להתרחש ולבנו מחסיר פעימה...
הורים יקרים: זה יכול להיות אחרת J !!
הכנות לערב הפסח לא מסתכמות רק בבישולים וניקיונות. ההכנות כוללות את ההיערכות הנפשית וההתנהגותית בקרב בני המשפחה. היערכות מוקדמת מנבא את הסיכוי ליהנות ולהצליח בערב החג.
בהכנות של לפני יום החג:
בגדים: סכמו איזה בגדים הילדים ילבשו ארבעה ימים לפני החג. אם יהיה צורך תמיד תוכלו לקנות, לגהץ, להכין את הנדרש. לאחר הסיכום לא יהיו ויכוחים ודיונים ועליכם להבהיר זאת!! הבגדים ייתלו בחדרי הילדים והם יזכרו ויפנימו.
מנוחה: עדכנו את הילדים שבצהריי ערב החג, הם ינוחו לקראת הארוחה.
תעסוקה בזמן הארוחה: הכינו מבעוד מועד תעסוקה אלטרנטיבית לכל ילד בהתאם לגילו. אפשר משחק קטן, חוברת צביעה הקשורה בחג, ציורים הקשורים בהגדה.
כללים: לערב עצמו קבעו כללים. ייטב אם תכתבו הכללים, תלו אותם על המקרר או בכל אחד מחדרי הילדים ותשננו אותם מספר ימים:
©      מי יושב ליד מי. תאמו זאת עם עורכי הסדר.
©      מתי מותר לקום ומתי לא. למשל אפשר לסמן לאבא או אמא סימן  מוסכם באצבעות I
©      מתי מותר לפרוש ואז לאן הולכים ומה עושים.
©      אם אינם מעוניינים לאכול מנה כלשהיא, כיצד עליהם לאמור זאת ולמי. רצוי לתרגל אותם באמירות מנומסות.
©      חזקו את הילדים ושבחו אותם על שיתוף פעולה לאורך כל הדרך עד לליל הסדר וגם בו. שבחו אותם על עזרה בכתיבת הכללים, בחירת הבגדים, הליכה למנוחה... שבחו אותם בזמן הסדר, על ישיבה שקטה, דיבור מנומס ושמירה על אווירה רגועה... זכרו: התנהגות נאותה איננה מובנת מאליה!!!
©      אם אתם נוהגים לחלק מתנות לערב החג, חלקו אותם לקראת סיום הערב בציון התנהגותם הטובה של הילדים.
©      הבהירו כיצד תגיבו למקרה שהילדים יפרו הכללים. תרגול של תגובות אלו בימים שלפני החג, יבהיר לילדכם את כוונתכם האמיתית ויקטין את רצונם "להתבדח" בערב עצמו.
- התגובות חייבות להיות מותאמות לאווירה הקיימת בביתכם. אל תנסו להכניס תגובות חדשות כאלו שהשכנה סיפרה עליהן... זכרו להיות עקביים ולממש התגובות במקרה הצורך.
- ניתן לקחת הילד לחדר צדדי ולגעור בו. ניתן לאמור שהתגובה תבוא מחר בבוקר. אפשר "לקחת" משהו שהילד אוהב", לחייבו לשבת מספר דקות בחדר אחר, לכתוב לו פתק עם נזיפה... ועוד. כמובן תוך כבוד לילד ושמירה על שליטה. איבוד שליטה = חוסר אונים שלנו כהורים.
©      חזרה הביתה. סעו הביתה רגע לפני שהילדים כבר לא מסוגלים להתאפק. עדיף להפסיד שעה של כיף בבית המארח ולסיים הערב בטוב מאשר למשוך את הזמן מעבר ליכולת הילדים להתאפק. זכרו הם עייפים ועשו מאמצים לנהוג בהתאם לקביעותיכם. נשיקות לכולם והביתה!!!

ביום החג:
מנוחה: הורו לילדכם לנוח בצהרי אותו יום. אם אינם מתורגלים בכך, הורו להם להיכנס לחדרם, לשכב על המיטה, או על הספה בסלון, על השטיח בסלון... אפשר לקרוא, אפשר לצפות בסרט בטלביזיה אבל צריך בין שעה לשעתיים לספוג מנוחה.
מקלחות ובגדים: ארגנו מראש את סדר המקלחות, במיוחד אם יש בבית ילדים שעדיין זקוקים לסיוע, תאמו עם זמן המקלחות שלכם. כמובן, תנו לילדים את הבגדים שהכנתם מבעוד מועד.
אוכל: תנו לילדים לאכול לפני היציאה מהבית. בטן ריקה תוביל לנדנודים שיתחילו מיד בהגיעכם להתכנסות. [משהו משביע לפחות לשלוש שעות]
תעסוקה בזמן ואחרי הארוחה: תראו לכל ילד את ה"ציוד" שלו לזמן הארוחה ולאחריה. מומלץ לקחת ספר/ סרט שיהיה במידה וההתכנסות מתארכת והילדים מאבדים מסבלנותם.

כללים: חזרה ותזכורת על הכללים שנכתבו מבעוד מועד.

מילה טובה: לאלו הנוסעים רחוק, לאלו ההולכים לדלת ליד, לאלו המארחים בביתם, זיכרו.. לילדים כל הערב דורש מאמץ וסבלנות. מילה טובה לאורך הערב, תשאיר את הילדים בהתנהגות המצופה מהם. היו סבלניים והעניקו מחמאות. הן לא עולות.

הטיפים של מחוגים:
©      התחילו בהכנות מספר ימים לפני החג.
©      קחו זמן להתארגנות (בגדים, כללים, ציוד) מבעוד מועד.
©      תזכרו התנהלות ביום החג
©      היו עקביים בדרישות ובשבחים.
©      תרגלו התנהגויות ותגובות בבית מספר ימים לפני.
©      תאפשרו לילדים הנאה מהחג. תהנו גם אתם!

חג שמח לכולנו. זה נבדק ואפשרי!!!



יום ראשון, 1 באפריל 2012


חינוך לעצמאות – פרק א'
איך לצאת מהבית עם חיוך ??

השעון מצלצל 6:00. אני ובעלי יודעים שמעכשיו אנחנו ב"מסע" ארוך לעבר היציאה מהבית...
היות ואנחנו למודיי ניסיון וראינו כמה תוכניות טלוויזיה בעניין, ההשכמה מתבצעת כ3/4 שעה לפני שעת היציאה. כל בוקר מתחיל בחיוך ונשיקה. בליטוף ובבקשה לקום. בשקט אני אומרת לשי "אתמול ההתארגנות לקחה המון זמן, בואי ננסה מהר יותר הבוקר". לדניאל אני אומרת :"בוא נסיים את הבוקר עם חיוך, לא כמו אתמול.

כמובן, שבין מברשת השיניים, החצאית שלא מתאימה, לגיהוץ החולצות של בעלי, להכנת הכריכים, אנחנו מרצים לילדינו שאתמול ושלשום ולמעשה כל הימים אנו מגיעים לעבודה מותשים ועצבנים. אנחנו מוצאים את עצמנו שומרים על חיוך ומבקשים שנית ושלישית לקום מהמיטה. בתגובה אנו נתקלים בהמהום שנשמע במקרה הטוב כמו "בסדר..." ובמקרה הפחות טוב "אני עייף...". עוד יותר גרוע, וזה קורה מעט אבל קורה, נתקל באמירות מהסוג של "אוף" ו"תעזבו אותי...". או כשכבר יצאו מהמיטה, יש טענות על הבגדים או על החלב שלא הגיע עדיין לשולחן.

השעה7 ורבע. עוד רבע שעה חייבים לצאת לפיזור במסגרות ולנוע לעבר העבודה. המצב עומד על ילד אחד ליד השולחן, ילדה במקלחת והשלישי עוד מדשדש במיטתו.

כבר אין חיוך. הסבלנות נעלמת, הפה מתחיל להיפתח לגערות, הרמת קול, צעקות, איבוד שליטה על עצמנו כפי שאנ ו מאבדים שליטה על הזמן. הגבינה נופלת על החצאית, קופסאת האוכל לא נסגרת עם התפוח, אני לא מוצאת את תיק האוכל של דניאל והופ.. כמעט וחצי.

כבר ברור לי שאעמוד בפקק לבית הספר, שאעמוד בפקק בדרך לעבודה, שמגבון ינקה לי את החצאית, שהבוס ישאל מה שלומי ואצטרך לבלוע את תחושת התסכול והעייפות מעוד בוקר מורט עצבים.

אפשר אחרת?
השבוע ניסינו משהו חדש:
תלינו בכל אחד מחדרי הילדים, (שי בכיתה ט' דניאל בכיתה ד' ומיכאל בגן חובה),  ועל המקרר במטבח את הלו"ז (לוח זמנים) להתארגנות בוקר:
¼  6.52 – אנו נכנסים לחדר, נשיקה ותזכורת השכמה.
¼ 7.00 – שעון מעורר מצלצל. עליכם לקום ולהתארגן.
             להתארגן = לקום, לשטוף פנים ולצחצח שיניים, להתלבש, לנעול נעליים ולהגיע לשולחן.
¼ 7.10 – כולם במטבח!! ארוחת בוקר בהתאם להרגלי הבית: דגנים, פרוסת לחם, תה עם עוגיות...
¼ 7.25 – כולם מורידים מהשולחן.
¼ 7.30 – ילקוט על הגב ויציאה מהבית.

ואיך כל זה התחיל??
אחרי שהבנו שמשהו לא עובד כמו שצריך וכך לא נוכל להמשיך, אספנו את הילדים.
- הראנו להם את הלו"ז
- הסברנו: מחר קמים מיד לאחר צלצול השעון!! אנחנו לא מנדנדים, לא נכנסים לחדר יותר מפעם אחת.  ארוחת בוקר תהיה 10 דקות לאחר צלצול השעון.
היציאה תהיה עם חיוך וצ'ופר למאורגנים לצאת.

הטיפ של "מחוגים":
-          בהשכמה, נכנס 8 דקות לפני זמן הקימה ההכרחי (6.52) נפתח וילונות, נדליק התנור בחורף, ניתן נשיקה חמימה, נסיר קלות את השמיכה ונזכיר שבשעה 7.00 יצלצל השעון ואז - חובה לקום!!
-          נארגן בחדר את הבגדים שהוכנו ערב קודם.
-          נעבור למטבח ונוודא שהשולחן ערוך ומוכן לקבל את הילדים.
-          נחייך ונשבח ברוחב לב את העומדים בלו"ז ובהתארגנות.
-          נדאג להיות עקביים ביישום הלו"ז ובשעה 7.30 יוצאים בחיוך ובזמן לכיוון בית הספר והעבודה.

חשוב לזכור
: ילד מחוזק בבוקר, היום שלו יהיה נעים יותר. אנחנו רגעוים בבוקר, היום שלנו נעים יותר. 
הפעם נגיע לעבודה עם חיוך על השפתיים.
* ידוע לנו שיהיו מקרים של סרבנות, על כך נדבר בבלוג הבא.

יום שלישי, 20 במרץ 2012



קניה בסופר. אוי...

לפניי שבועיים, נכנסתי עם ילדיי לסופר.
רגע פתיחת הדלת האוטומטית של הסופר, בישר על תחילת הצרות. בקשות, נדנודים, דרישות, רקיעות רגליים, התחשבנויות למה לו ולא לי, צעקות, גניחות ודמעות.....
הזדקפתי ובטון סמכותי הצהרתי כי כל אחד בוחר לעצמו דבר אחד בלבד!!! לא יותר!!! ושיגרתי את יקיריי לרחבי החנות מתפללת לכמה רגעי שקט בהם אוכל למלא את המוטל עלי ואת הסל.
לקראת סיום הקנייה אני מתחילה לאסוף את הקטנים מרחבי החנות. מוצאת את שי מחזיק ארבע שקיות. רק דבר אחד, אני מזכירה. נכון אמא, אבל לא ידעתי מה לבחור. אולי אמא אפשר לשמור את הכל. אשמור חלק למחר. אני מבטיח!!
מתחילה לחפש את השניים האחרים.... יודעת שכמו בכל הפעמים האחרונות, אגיע הביתה מרוטת עצבים, מותשת וכעוסה.

השבוע, עשיתי זאת אחרת.
לפני היציאה מהבית, הסברתי לכולם שהמטרה היא קניות בסופר ולא לחפש אחריהם ולא לקנות להם שטויות. ואז סייגתי את דבריי ואמרתי. אתם גם תעזרו לי וגם תקבלו אפשרות בחירה של דבר אחד.
ברכב ובכניסה לסופר, הזכרתי: דבר אחד. בעלות של.. וכל אחד גם צריך לעזור לי.
כבר מראש כל אחד בחר את מה שהוא רוצה לקנות. וכל אחד בחר במה הוא עוזר לי.
נתתי תזכורת:    1. כל מה שיגיע לקופה שהוא לא "פריט אחד", נשאר בסופר. 2. הצטרפות לקניות הבאות מתנית בהתנהגות נאותה: ללא צעקות, ללא דחיפות, ללא בכי.
בעודי אוספת את הקניות, אני רואה את ילדיי, מחפשים את המצרכים שהם אמורים להביא לי. והדבר המשמח היה: שי נעצר לידי ושאל האם שוקו יוטבתה זה במחיר שקבענו או עדיף לו שוקו בשקית.
חוויית הקניות לוותה בשבחים על ההתנהגות הנעימה, על העזרה באיסוף הקניות וכמובן על העמידה בדרישה לרכוש רק פרט אחד.
הגענו לקופה, מהר יותר מהרגיל, עם חיוך על הפנים ובידיעה – אפשר גם אחרת!
לכולנו היה נעים יותר.

הטיפ של "מחוגים" : איך להגיע לקניות ולסיימם בצורה שפויה?
  1. תאום ציפיות לפני היציאה לסופר
  2. תזכורת לגבי הציפיות ברכב/ לפני הכניסה לחנות
  3. לתת מטלה ולא רק לשלוח לחופשי
  4. לשבח לשבח לשבח
  5. התעלמות מדרישות חדשות. התייחסות שקטה להתנהגות לא נאות.
  6. ברכב, בבית, לשבח על העזרה, על העמידה בציפיות, על האוירה הנעימה שהיתה בסופר.

אחרי מספר לא גדול של אירועי קניות מאורגנות בנחישות ובביטחון עצמי – היציאה עם הילדים לקניות ואירועים נוספים תהיה בשמחה ובהנאה.
בהצלחה!!!

יום חמישי, 1 במרץ 2012


התארגנות שבועית לקראת פורים.. 

שבוע פורים קרב ובא ועמו חגיגות, מסיבות וימי חופשה משותפים. איך שורדת המשפחה את השבוע עם כמה ילדים וזוג הורים עובדים??
מתארגנים מראש!.


מה מתכננת משפחת צברי לעשות?
במוצאי שבת הקרובה, תשב המשפחה ותפרט את האירועים המתקיימים השבוע.
כל אחד מבני המשפחה יציין באלו אירועים הוא מעוניין להישתתף השבוע ובימי החופשה.
ההורים יציינו אילוצים העלולים להקשות עליהם לספק את בקשות הילדים, אך יבטיחו לנסות כמיטב יכולתם.
ההורים יאמרו כי יתכננו סדר יום שבועי הכולל את הבקשות השונות ואת האילוצים שהוצגו ויציגו את לוח התכנון בפני המשפחה.


דוגמה ללוח תכנון שבועי:


בלוח שבנתה משפחת צברי, משובצות הפעילויות הקבועות והמשתנות של כל אחד מבני המשפחה. ההורים קובעים ומחליטים מה עושים כשיש כפל פעילויות ואיך מתארגנים לבצע אותם.
 פעיליותיו של כל ילד נצבעו בצבע שונה, כדי לאפשר אבחנה קלה ומהירה גם לילדים שאינם יודעים לקרוא.
השיחה מסתיימת כשכל אחד יודע מה עומד לקרות השבוע ומתי ונפרדים ללילה טוב.

מעט הסבר לגבי החשיבות שבהתארגנות השבועית:
ילדים זקוקים לארגון ולבהירות בסדר יומם. תכנון שבועי מוקדם מאפשר לילדים ולמבוגרים לצפות למהלכי היום והשבוע הבאים ולהתכונן אליהם. ביצוע עקבי  שלנו ההורים בתכנון השבועי, מקנה לילדים שקט וביטחון.  
ילד, היודע מראש את הצפוי לו, ימתין  ויצפה לתוכניות שיתממשו ולא יחיה בערפל לגבי המשך היום.
סדר יום ומערכת שבועית מובנית, מאפשרת התכוננות ומעבר נינוח בין הפעילויות.
כאשר מתקיימת שיגרה שבועית מסודרת ומובנית. ניתן להתמודד יותר בקלו עם התרחשותם של אירועים לא צפויים ומכאן קל יותר לערוך שינויים.



המחוגים עקביים, מתקדמים, מקדמים ואינם פוסקים...
המחוגים מתווים כיוון כשם שהורים ומחנכים, מתווים
את כיוון התפתחותם של ילדים.


ב"מחוגים" נתווה את הדרך לתפקוד הרמוני
בין הילד וסביבות חייו.

ב"מחוגים" ניתן ייעוץ, להורים ואנשי חינוך, בהתמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים.
הייעוץ מתבסס על ניסיון רב ביישום הגישה ההתנהגותית וגישות חינוכיות נוספות. גישות אלו מדגישות את הקשר
הקיים בין ההורה ו/או איש החינוך לילד. ההדרכה והליווי מתמקדים בשיפור מערכות היחסים בסביבה הביתית והחינוכית.


הבלוג "להיות הורה ולהיות מחנך" נועד להעלות סיטואציות מחיי היום יום ואת האופן בו ניתן להביט אליהן תוך הצמחת הילד, חיזוק הביטחון שלו ואוירה נינוחה ונעימה בבית. כל זאת, תוך שמירה על מקומו של ההורה כהורה, כמחנך. 
הנכם מוזמנים להתייחס, להגיב וכמובן לשאול. 


אנו נעמוד לרשותכם.
מיכל דינס, חגית ברלינסקי
מחוגים