‏

שלום לכולם. מה שלומכם??

באחד הבלוגים הקודמים, עסקנו  בחינוך לעצמאות. בינתיים עברו חגים, ניסינו לסייע בהתארגנות לערב הסדר, עברו גם ימי זיכרון ואנו חוזרות לטפל בנושא העצמאות האישית של ילדיכם.

הפעם נתייחס לאלו מילדיכם שמסרבים לשתף פעולה עם התארגנות הבוקר המשפחתית.

מילות המפתח שלנו הן התארגנות בַזמן, היערכות, סבלנות ולא עצבנות, ידיעת הנולד, שליטה!!

חשוב שנבין. ילדינו מבינים בחושיהם הצעירים והבריאים שהתארגנות הבוקר נעשית בזמן לחוץ להוריהם. הם "מרגישים" את הלחץ ולכן "מפעילים" את כל מה שיכול להקשות, לעכב ולדחות את ההתארגנות במקום לקדם את הפעילויות הנדרשות.

אז מה ניתן לעשות עם הילדים שמסרבים לשתף פעולה????

עליכם להיערך לתהליך של כמה ימים. קודם כל חוזרים לשגרות ומנהלים אותן בהקפדה מידי יום:

תולים בכל אחד מחדרי הילדים ועל המקרר במטבח את הלו"ז (לוח זמנים) להתארגנות בוקר:

¼  6.52  – נשיקה ותזכורת השכמה.

¼  7.00  –  שעון מעורר מצלצל. עליכם לקום ולהתארגן.                  להתארגן = לקום, לשטוף פנים ולצחצח שיניים, להתלבש, לנעול נעליים ולהגיע לשולחן.

¼  7.10 – כולם במטבח!! ארוחת בוקר בהתאם להרגלי הבית: דגנים, פרוסת לחם, תה עם עוגיות..

¼  7.25  – כולם מורידים מהשולחן.

¼  7.30 – ילקוט על הגב ויציאה מהבית.

כעת, לכבוד המסרבים שבחבורה:

¼ בכל תזכורת הקשורה להתארגנות, נציין בקול ברור שהתזכורת מושמעת פעם אחת ולא יותר!!!
לדוגמא, אבא אומר בקול נעים "בוקר טוב. השעה 7.00. צריך לקום מהמיטה כרגע. אני יוצא למטבח ולא חוזר לבקש פעם נוספת!!".

כך לגבי כל פעילויות ההתארגנות:

¼ ב - 7.10, אני מזכירה בקול, פעם אחת ולא יותר!!!, כרגע מתחילה ארוחת הבוקר. אחרי 7.20 לא תינתן ארוחה למאחרים!!!

¼ ב -  7.25 האוכל מוסר מהשולחן ולא מוגש יותר. אנו מציינים בקול שמעכשיו אין יותר ארוחת בוקר!!!

¼ ב – 7.25 אנו מכריזים בקול, פעם אחת ולא יותר!!!,  שעוד 5 דקות כולם יוצאים והדלת ננעלת.

¼ ב – 7.30 בני הבית המוכנים, מקבלים טפיחת חיזוק, נשיקה, או לקטנים סמיילי על הלוח המשפחתי ויוצאים בדרכם לעבודה ולבית הספר.

ואלו שלא התארגנו בזמן:

בן השמונה ומעלה: יישאר בבית ויפסיד יום לימודים!!!. ייתכן שהמורה תרשום לו חיסור!! אבל מכך הוא ילמד שאנחנו לא ממשיכים לצאת עצבניים בבוקר. האחריות היא עליהם!!

ניתן גם לידע את המורה בפעולה שאנו מקיימים בבית, כדי שתכוון את התגובות שלה בהתאם. אל תבקשו מהמורה לוותר על תגובה. אם המורה תוותר על נזיפה או גערה כלשהיא, הרי שילדינו לא ילמד מכך דבר. אולי ניתן להציע לה למתן במעט את התגובה.

אפשר גם: לחזור ולקחת את הילד לבית הספר אחרי שעתיים. באמירה ברורה שרק היום אנו חוזרים. "עוד מקרה אחד כזה ואתה תישאר בבית כל היום".

בן השמונה ומטה: יוּצא מהמיטה בנחישות. ללא תזכורות, דיונים והתייעצויות. בגדיו יוחלפו בזריזות וללא דיבורים והוא יתבקש לעלות על המכונית. אם לא יעלה לבדו, הוא יודרך על ידנו באסרטיביות וללא תחנונים(!!!) לעלות ברגע זה על המכונית. אם יש צורך קחו את הילד בבית השחי הרימוהו למכונית וצאו לדרך.

ולגבי התחושות שבלב בִּפְנִים...

* אבא ואימא ביחד - כדי לבצע את ההליך המתואר, ייתכן שתצטרכו להיות ביחד(!!). אבא ואימא ביחד(!!!).
ארגנו עצמכם מבעוד מועד כדי שתוכלו במשך ארבעה ימים  לסייע אחד לשני ולהפוך את ההליך החינוכי הזה ליעיל, שקט והחלטי. כך לא יסתבך אחד מכם בהסלמת ההתנהגות עם הילד וכך הילד ילמד שאתם תומכים זה בזו ומוכנים ביחד לשאת בעול חינוכו. (אם תבצעו זאת בנחישות לא תזדקקו ליותר מ-4 ימים!!).
* אל תפחדו מכך שלא אכל. הרי יש לו כריך בתיק . אפשר בזריזות להניח לו כריך נוסף.
* אל תירתעו מהאפשרות שילדכם יגיע "מצוברח" לבית הספר. פעמים רבות בהגעתו לשם הוא ישנה את "הדיסקט" וישוב ויהיה חביב כבימים אחרים. גם אם יהיה מצוברח, אחרי כמה שעות או יום נוסף כשילמד לתפקד היטב בבית, כל העניין יישכח.
* אל תחשבו שאם הוא "מצוברח", אתם גרמתם לו ל"נזק נפשי". נזק כזה נגרם כשאיננו מחנכים את ילדינו ולא כאשר אנו מכוונים אותם לתפקוד נאות בבית ובחברה.

הטיפים של מחוגים:

¼ יישמו הליכים אלו רק לאחר שביררתם לעצמכם שאתם מעוניינים בכך ומוכנים לשאת בקשיים שיתעוררו.       

¼ יישמו ההליכים בעקביות.

¼ אל תתנו לילדכם להרגיש שפעילות זו קשה לכם, שהרי הזכרנו לכם שלעיתים התחושה שלאבא ואימא קשה "מזינה" את סרבנותם .

¼ לילדים שעומדים בלו"ז, מגיע לקבל עידוד ושבחים מלוא הלב  

¼ אחרי מספר ימים שיהיו לא פשוטים עבורכם, אבל תצליחו להיות עקביים, שקטים ובטוחים בעצמכם, תזכו לבקרים רגועים ויציאה נעימה מהבית. בהצלחה!!